השבוע ראיתי פרסומת בטלוויזיה בה הקריין אומר בקול עמוק וגברי: "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי", המשפט הזה העיר אותי והזכיר לי את אילן. כשפגשתי את אילן הוא כבר היה בתקופה האחרונה לחייו, בין כל העצב, התרופות והמכשירים סביב, תמיד היה לו חיוך על הפנים. כשנסיתי להבין מהיכן הוא שואב את האופטימיות, הוא חייך וסיפר לי את סיפור חייו.

כשהתגלתה אצלו המחלה הסופנית, הרופאים נתנו לאילן שנה לחיות, זו היתה נקודת המפנה הגדולה בחייו, כשהוא הבין שזמנו בגלגול הזה קצר, החליט שמאותו הרגע הוא יעשה רק דברים שיעשו לו שמח.

הוא עזב את העבודה והגשים את החלום הגדול שלו, לעבוד עם ילדים, למרות המשכורת הנמוכה, העבודה הזו הביאה לו סיפוק גדול. בין לבין הוא הספיק ללמוד צילום, לנסוע לדרום אמריקה ועל הדרך הגשים עוד כמה חלומות. תפיסת החיים שלו השתנתה לחלוטין, הוא התייחס לאנשים בצורה אחרת, הוא אהב את הימים שלו והקפיד לעשות רק דברים שעושים לו טוב (במסגרת מגבלות המחלה). במילים אחרות, הוא התחיל לחיות, הצליח להגשים את כל מה שהוא רק חלם עליו עד אז, מבלי לדחות שום דבר לאחר כך, לעוד שנה, עד שימצא משהו שיתאים, עד שיהיה לו כסף, עד ש…

אילן נפטר חמש שנים אחרי שגילו אצלו סרטן והשאיר אחריו מסר חד וברור: "הגשימו את החלומות שלכם! אל תדחו את הדברים החשובים. תחיו באמת, אל תצעדו ליד החיים, נצלו אותם, הם הרבה יותר קצרים ממה שהם נראים. הפסיקו לבזבז את הזמן על תסכול, על כעס, על חוסר סיפוק. אל תחכו שיצמידו לכם אקדח לרקה, עשו את זה עכשיו, מתוך בחירה כנה".

אז מתי אנחנו חיים באמת? ככה הכי חיים שיש, מתי זה קורה? אם היו באים ואומרים לכם עכשיו, שיש לכם עוד חודש לחיות. רק חודש מהיום. מה הייתם עושים בחודש הזה?
 
כששאלתי את עצמי את השאלה הזו, עניתי ישר בלי לחשוב ועם חיוך רחב, שהייתי מתקשרת לכל האנשים שאני אוהבת, ושלא יוצא לי לדבר איתם ביומיום ומספרת להם כמה אני אוהבת אותם, ומבלה יותר עם המשפחה שלי. במקביל בטח הייתי יושבת וכותבת בלי הפסקה וכמה שיותר, מצלמת מליוני תמונות, מתעדת את עצמי ומנסה להשאיר איזשהו זכרון ממני, ו..כנראה שהייתי גם עושה טיול אחרון להודו.
 
כששאלתי אנשים את אותה השאלה, קיבלתי תשובות מגוונות. היו כאלו שלקחו את זה למקומות יותר עצובים, כמו לעשות מסיבת פרידה לכולם, או להפרד מהמשפחה ולבלות איתם, היו כאלו שאמרו שהם יעשו רק דברים שעושים להם טוב, היו כאלו שהתרגשו מהמחשבה על ההזדמנות להגשים את החלומות שלהם והיתה מישהי שאמרה שהיתה ממשיכה לחיות בדיוק כמו שהיא חיה היום.
 
קחו רגע אחד למחשבה. לאן אתם הייתם לוקחים את החודש הזה? מה באמת הייתם עושים בחודש האחרון של חייכם?
.
.
.
.
.
 
אחרי שחשבתם, שאלו את עצמכם, מה מונע מכם לעשות את כל הדברים האלו היום? למה לחכות עד שזמנכם בעולם הזה יהיה קצר, כדי לעשות את הדברים שאתם באמת אוהבים?

הפסיקו להתפשר על עבודה לא טובה, זוגיות לא מתאימה, אל תוותרו על נסיעה לחו"ל, הופעה ואפילו בגד שבא לכם לקנות. תמיד יש תירוצים מעולים לדחות, הענין הוא שבזמן שאנחנו דוחים, החיים ממשיכים ולא מחכים לנו עד שנמצא את הזמן המתאים. אני לא אומרת שתזרקו הכל עכשיו ותחיו כאילו אין מחר. להיפך, תחיו כאילו יש מחר והמחר הזה הוא הדבר הכי חשוב. זוכרים את הפרסומת? "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי" התחילו לנשום את החיים. עכשיו זה הזמן המתאים. עכשיו.

רוצה ליווי אישי? אשמח לדבר איתך גם במייל mermer@017.net.il