המסיכה שלי

משהו שמאיה אמרה גרם לי לחשוב, האם פורים הוא הזמן היחיד בו אנחנו מרשים לעצמנו להסיר את המסיכות שלנו ולהיות עצמנו? מאיה אומרת ש-"בפורים אנחנו מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו באמת באמת באמת. קלטתי שיומיים אני מסתובבת עם תחפושות ברחוב ומרגישה הכי נח בעולם ואף אחד לא מסתכל עלי כאילו משהו אצלי לא בסדר".

והיא לא היחידה, במהלך הפורים הזה פגשתי עוד ועוד אנשים ששמו על עצמם מסיכות ורק אז הרשו לעצמם להיות הם באמת, כאילו שאם יש משהו ויזואלי שמסתיר אותי, אני יכול/ה להוריד את כל המסיכות הרגילות שלי ולהתנהג כמו שאני, בלי שישפטו אותי, בלי שיעבירו ביקורת, בלי שיהיה לי אכפת מה יגידו, כי הם בעצם לא יודעים מי מסתתר מאחורי המסיכה..

הדהים אותי לראות את זה שוב ושוב אצל אנשים שונים, ואני שואלת את עצמי, האם אנחנו באמת צריכים להסתיר את עצמנו כדי להיות חופשיים להציג לעולם את האני האמיתי שלנו? בלי מסיכות? נקודה למחשבה.

פורים שמח :-)

Bookmark and Share

רוצה ליווי אישי? אשמח לדבר איתך גם במייל mermer@017.net.il

2 תגובות ל “המסיכה שלי”

  1. מאת ענת:

    עכשיו כשאת אומרת את זה…. גם אני הסתובבתי אתמול עם מסיכה ורק עכשיו אני מבינה למה הרגשתי איתה כל כך נוח!!!! לא יאומן, אני כנראה צריכה להתחיל לעבוד על המסיכות היום-יומיות שלי. תודה על התובנה החשובה הזו! חג שמח :-)

  2. מאת אתי:

    זה כל כך נכון!!!!!!
    כמה מסיכות אנחנו שמים עלינו בכל יום מחדש? זה מטורף!

כתבו תגובה