למה לי לקחת ללב?

"אני כמו ספוג" היא אמרה לי, "כל דבר שאומרים לי נכנס ישר פנימה, ללב. סופגת הכל, מרגישה שנהיה לי כבד, שקשה לי לנשום ו… אני נעלבת. כל הזמן נעלבת". הבנתי בדיוק על מה היא מדברת, לאחרונה אני פוגשת עוד ועוד אנשים 'ספוגים' כאלו, שלוקחים ללב בעיקר דברים שאינם קשורים אליהם באמת (גם אם  זה מרגיש ככה לפעמים).

מי שקרא את ארבע ההסכמות, מכיר בוודאי את ההסכם השני: אל תקחו שום דבר באופן אישי! זה נשמע קצת אמורפי, נכון? אבל האמת היא שאם תחשבו על זה שוב, זו המתנה הכי גדולה שתוכלו לתת לעצמכם. הרי לא הדברים שאומרים, הם שפוגעים בנו, אלא העובדה שהם נוגעים בפצעים שכבר קיימים בתוכנו, בנקודות הכי כואבות שלנו עם עצמנו. זה מה שפוגע.

ברגע שאנחנו לוקחים דברים באופן אישי, אנו סופגים לתוכנו סוג של רעל, כי הוא נכנס אלינו פנימה ומפריע למנוחתנו. הוא מטריד, ואנחנו הופכים להיות עסוקים בלהעלב, בלכעוס, בלרחם על עצמנו, במקום לפנות מקום לדברים חדשים שבוודאי נמצאים שם בתוכנו וזקוקים לתשומת לב.

תמיד כדאי לקחת בחשבון שאנשים אומרים דברים שתואמים את תפיסת עולמם, לכל אחד מאיתנו יש מערכת חוקים משלו, מה מותר, מה אסור, מה יפה, מה לא ואנחנו מדברים מתוך תפיסת עולמנו, שלרוב שונה לחלוטין מתפיסת העולם של אחרים.

אם נבין שאנשים מסתכלים על העולם בעיניים שונות משלנו, נבין שדברים שנאמרים קשורים אליהם באופן אישי, הרבה יותר מאשר הם קשורים אלינו. למשל אם מישהו בא ואומר לי: "השמנת נורא!" אני מחייכת לעצמי ויודעת שזה משהו שנוגע בנקודות הכואבות שלו ולא שלי, זה לא מעליב אותי. במקום להעלב, אני בוחרת לא לקחת ללב ומבינה שהוא עסוק בעצמו ולא בי באמת, אני כנראה משקפת לו נקודה כואבת שלו.

אתם לעולם לא אחראים על דברים שאחרים עושים או אומרים, גם אם לפעמים נדמה שזה מכוון ישירות אליכם. אי אפשר לדעת עם איזה מטען הגיעו אליכם הדברים, אם זה שאמר לכם אותם, בדיוק חזר מריב עם הבוס, או שמישהו עיצבן אותו בכביש או שהוא פשוט לא ישן טוב בלילה, והכל יוצא החוצה בדרך שנראית לגיטימית, אבל היא לא. זה לא שלכם. זה שלו!

ברגע שנדע לעשות את ההפרדה הזו, נצליח לא לקחת ללב דברים מיותרים ונבין ששום דבר ואף אחד לא יוכל לפגוע בנו, ואז.. נוכל לפתוח את הלב בלי חשש ולהתחבר לאהבה.

אריק איינשטיין ושלום חנוך, היטיבו להסביר את כל זה במילים פשוטות ובשיר קסום, שאפשר לסכם אותו במשפט: תן לעצמך לסלוח, פשוט לאהוב.

למה לי לקחת ללב?
יש לי דברים חדשים בראש,
יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח.

למה לי לקחת ללב?
יש לי הרבה לאהוב מראש,
יש לי תמיד חברים שעוזרים לשמוח
.

תן לצעוק, תן ללמוד,
תן לצחוק ותן לשמוע.
תן לחיות ותן לטעות
תן לעצמך לסלוח.
פשוט לאהוב.

זה מה שרציתי לכתוב -
לך עם זה לאט,
ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה.

 

אז מה בחרתם לקחת ללב היום ולמה? האם יכולתם לבחור אחרת?

 

 

קשה לכם לא לקחת כל דבר באופן אישי? אשמח לעזור :-)

Bookmark and Share

רוצה ליווי אישי? אשמח לדבר איתך גם במייל mermer@017.net.il

11 תגובות ל “למה לי לקחת ללב?”

  1. מאת אור:

    זו נקודה כואבת אצל רבים, וניראה ,לעולם לא מאוחר להתחיל בשינוי
    אור

  2. מאת נורמה ג'יין:

    אני לקחתי מהשיר את המשפט:
    לך עם זה לאט,
    ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה.

    זה מתאים למצב בו אני נמצאת
    בדיוק בתהליך כמו שאת מתארת
    מנסה להשתחרר מלקחת אחריות
    על כל הדברים שאנשים אומרים לי

    זה שלהם לא שלי! כל כך נכון!
    אז החלטתי לקחת את זה לאט
    ואז פשוט לרוץ מההתחלה….

    פוסט מדויק!
    תודה על החידוד

  3. מאת בן:

    איך את תמיד יודעת להגיד את הדברים הנכונים בדיוק בזמן הנכון!?

  4. מאת רותה:

    מי-רב יקרה תודה לך שאת מזכירה לי לקרוא שוב את הספר ארבע ההסכמות מזמן מזמן לא קראתי אותו ונראה לי שהגיע הזמן לחזור אליו .תודה לך תודה לך שמחתי להתחבק איתך ביום שישי אוהבת אותך רותה

    • מאת מיי-רב:

      תודה רותה האהובה!
      ארבע ההסכמות זה בהחלט ספר שווה לחזור אליו פעם בכמה זמן, להזכר :)
      חיבוקים בחזרה
      שיהיה שבוע מעולה!
      אוהבת אותך

  5. מאת ענת:

    הי מירב

    כתבת יפה
    חבל שהדרך מהשכל ללב אורכת זמן…
    חיבוק

    • מאת מיי-רב:

      תודה יקירה
      לפעמים הדרך ארוכה, לפעמים קצרה יותר
      ובינינו, גם הזמן שזה לוקח הוא זמן של ריפוי, הזמן שצריך.. כל אחד והזמן שלו. העיקר לא לעמוד במקום..
      חיבוקים
      ושבוע טוב

  6. מאת Urvashi:

    You really saved my skin with this inafimotron. Thanks!

כתבו תגובה