לא בעיה, כן בעיה

הנה נקודה למחשבה:

לא בעיה להתחכם על חשבון מישהו.
לא בעיה לרדת על כל אחד.
לא בעיה לצחוק על…
כן בעיה להכין שולחן לשבת, לכתוב שיר, להוציא לפועל אהבה, לנתח מחשבה, להוריד גשם.

(מתוך: עוד לא שבת/שלמה ארצי)

כל כך קל להעביר ביקורת על אנשים אחרים, לא לקבל את השונה, לשנוא. להרבה מאיתנו זה מרגיש כאילו טבעי אבל האמת היא שזה לא טבעי כלל, כי הטבע שלנו זו אהבה. בבסיס העמוק שלנו, ההכי בסיסי שלנו, אנחנו טובים, יש בנו אהבה, בכל אחד ואחת מאיתנו, ולמרות זאת, עדיין להרבה מאוד אנשים קל יותר לשנוא מאשר לאהוב.

תראו את השכנים שלנו סביב, תראו אותנו, כמדינה, תסתכלו על עצמכם, התבוננו פנימה לתוך ליבכם, האם הוא פתוח לאהבה? תארו לעצמכם מה היה קורה בעולם, אם הלבבות של כולם היו פתוחים לאהבה במקום להיות סגורים ולהפיץ שנאה.

"לא בעיה להתחכם על חשבון מישהו, לא בעיה לרדת על כל אחד, לא בעיה לצחוק על…" ואני חושבת שזו כן בעיה, הבעיה מתחילה כשאנחנו מבינים שכל מה שאנחנו עושים כלפי חוץ, בעצם מופנה כלפי עצמנו. האנשים סביב הם רק מראות, דרכם אנחנו רואים את ההשתקפות שלנו. האם אתם אוהבים את מה שאתם רואים?

עצרו רגע וחישבו, כמה אתם מבקרים את עצמכם? כמה אתם מקבלים את עצמכם ככה כמו שאתם? ואיך החיים היו נראים אחרת אם היינו מקבלים את האהבה שבתוכנו ופותחים את הלב כדי שכולם יראו אותה.

ואז… אז לא היתה לנו בעיה להכין שולחן שבת, לא היתה בעיה לכתוב שיר, לא היתה בעיה להוציא לפועל אהבה, לנתח מחשבה ואפילו להוריד גשם.

אז מה יותר בעייתי עבורכם? להתחכם על חשבון מישהו או להוציא לפועל אהבה?

.

Bookmark and Share

רוצה ליווי אישי? אשמח לדבר איתך גם במייל mermer@017.net.il

10 תגובות ל “לא בעיה, כן בעיה”

  1. מאת ארז:

    בחרת נושא חשוב ביותר תודה על השראה ועל השיר ממחיש

  2. מאת בילבי:

    אאוץ!!!
    כואבת לי הבטן מהבוקס שחטפתי עכשיו כשקראתי את מה שכתבת.. כואב! וכל כך נכון
    הלוואי שאצליח לשים לב, הלוואי שאצליח לאהוב את עצמי

  3. מאת מעין:

    אלוהים ישמור!!
    אני מרגישה בדיוק כמו זאת שלפני, אבל אצלי זה מרגיש כמו סטירה על הלחי, להתעוררות..
    את צודקת , כולנו ישננים ולא שמים לב שקל לנו לשנוא במקום לאהוב. עצוב וכואב. תודה על השעון המעורר

  4. מאת שפר:

    אני מצטער לומר שאני יותר קל לי לבקר אנשים אחרים במקום לאהוב
    ואם זה טבעי כמו שאת אומרת, אז למה כל כך קשה לאהוב???
    ואני לא מדבר על אנשים קרובים, אלא אנשים שפחות קרובים, הרבה יותר קל לבקר אותם. הרבה הרבה יותר קל

    • מאת מיי-רב:

      אני בהחלט מבינה את מה שאתה אומר.
      ויש לי שאלה אישית – האם אתה אוהב את עצמך?
      כשתענה על השאלה הזו, כבר תמצא את התשובה לכל השאר…
      :)

  5. מאת אילה:

    במקרה (או שלא) צפיתי בטלוויזיה במקרה שזעזע אותי: ילד בן 9 הגיע בבוקר לבית-הספר, והתברר לו שהכיתה החרימה אותו. הסתבר, שחבר חמד לו לצון והכריז עליו חרם באמצעות הפייסבוק, וילדים מהכיתה, ועוד המון ילדים אחרים מאותו בית-ספר, שכלל לא הכירו אותו, הצטרפו – והחרימו אותו! אתם מאמינים – ילד בן 9, מכיתה ג', סתם כך מוחרם על ידי חבריו לכיתה ולבית-הספר?!
    האם כל כך הרבה כעס וכאב נושאים הילדים שלנו בתוכם, שכל מה שנשאר להם זה "להתעלל" בילדים אחרים?

    אולי מישהו יכתוב ספר שיקרא לו "מישהו לשבת איתו" (במקום "מישהו לרוץ איתו")?… שנוכל קצת להאט את הקצב ולהקשיב לאחר?…

    • מאת מיי-רב:

      לא שמעתי על הסיפור הזה וזה ממש מחריד אותי, הקלות הבלתי נסבלת הזו – לשנוא! ולא משנה למה ועל מה ואני לא מדברת על הטראומה של הילד..
      אגב, זה לא תמיד כעס וכאב, במקרים כאלו לפעמים זה רק כדי למצוא חן, ללכת עם הזרם, להיות כמו כולם.

      מישהו לשבת איתו – זה מצוין! לשבת ולהקשיב.
      תודה ונשיקות

כתבו תגובה